רגע לפני שחזר לאגם גארדה, לאנדריאה, לכפרים הציוריים, לפסטה, לגלידה, ומן הסתם גם לאוסטריה, לאפFל שטרודל עם הואנילה-זואוסה ולנופים ההרריים - רגע לפני, ממש בדקה התשעים על חשבון הדיוטי-פרי, השלים דובי את הפרק האחרון במהדורת יוני 2009.
היום הוא היום האחרון לרכיבה, מתייצבים כמו ילדים טובים ב9.30 בפתח משרדי הבייק אקדמי זו הרי רכיבה קבוצתית ולא יפה לאחר והנה הפתעה - הקבוצה זה אנחנו שמחה ואני, אני ושמחה. הוא מדושן עונג אחרי שנת לילה וארוחה טובה ואני כרגיל, רק ארוחה טובה אבל נכון לכל. קלאוס מצטרף אלינו לנסיעה, אוסטרי צעיר חביב ומנומס, כן הוא היה בישראל ונהנה מאד אבל מספיק לפטפט יוצאים לדרך.
קלאוס מבטיח רכיבה כיפית וגם מקיים, גשם טורדני מתקיל אותנו כבר על ההתחלה, קלאוס לא מתבלבל, שולף מתיקו זוג מכנסי גשם קצרים, על הקסדה כיסוי נגד גשם, המעיל עליו כבר מזמן. הוא את הישבן והקרקפת לא ירטיב היום, אנחנו כן. מתחילים בחציית שדות ירוקים רטובים רטובים בסינגלים משגעים, יורדים בשוונג כמה גבעות ומגיעים לכפר בשם GOING שם מצטרף לטיול כלב שובב שנדבק אלינו ולא רוצה לזוז. גם כאן קלאוס לא מאבד עשתונות, בכפר הראשון מחבר את הכלב לאחד השכנים, דואג שהלה יתקשר לבעלי הכלב האבוד ורק אח"כ ממשיכים. עליות ירידות, חורשות ופלגים קטנטנים עליהם גשרי עץ קטנים וחלקלקים, יערות מלאי שורשים בולטים, חלומו הרטוב תרתי משמע של כל רוכב.
מבלי ששמנו לב עברו שעתיים ואנחנו דוהרים על הקוליס הבוציים של קלאוס לאוברנדורף למנוחה קצרה. עצרנו לפני מלון חדש דנדש, אף אחד לא טורח לקשור את האופניים או אפילו לשמור איתם על קשר עין. עולים מרפסת, מתרווחים על כסאות העץ מזמינים איך לא, אפפל שטרודל מיט וונילה זוסה עם קפוצינו קטן בצד. שמחה מגלגל עיניים לשמיים,יש לו עכשיו שיחה עם קב"ה, בטח שואל בגין אילו מצוות זכה להגיע לגן עדן עלי אדמות בו יש דבש מעץ אשוח ועוגות אלוהיות. המנוחה נגמרה ואנחנו לכיוון קיצביהל, כן שוב, טיפוס ארוך וחסר רחמים, מקיפים את העיירה ממערב, הדופק בשמיים אבל סוף סוף מגיעה הירידה חזרה הביתה.
בתום 30 קמ של כף נפרדנו מקלאוס, עלינו למגרש החניה ויחד עם עוד עשרות רוכבים (שבדיוק סיימו תחרות מפרכת מול המלון שלנו), שוטפים את האופניים ברחבה. מוציאים את הקרטונים מהרכב, מפרקים את האופניים כך שיהיה מקום לקפה של שכי וזהו מוכנים.
מקלחת, גונבים ארוחת אחרי רכיבה וקדימה למינכן, שמחה כבר נותן בגז ותוך שעה ומחצה נעלמו נופיה הקסומים של אוסטריה לטובת העיר הגדולה.
הבירה במינכן לא פחות טובה מזו האוסטרית ויתכן שאפילו טובה יותר, ארוחת ערב של בשרים וחזרה למלון. מחר הביתה.
יום א- חוזרים
שמחה בלחץ, אפילו את החולצה לבש הפוך, קשה לעמוד בפיתוי של ארוחת הבוקר המפנקת בהולידי אין שווביג וכאמת לא עמדנו בפיתוי. חצי שעה ואנחנו בשדה אפילו שמחה כבר לא בלחץ, היה שבוע מדהים, הכל דפק כמו שעון, הזמן טס לו מבלי שנרגיש.
איטליה נפלאה, אוסטריה יפיפייה ואנחנו זכינו בחוויה שחייבים לחזור עליה ואליה רק בפורום גדול יותר.
-
ולא שכחתי - לבד, חדר לבד.
*
זהו. תמו חובות הדיווח, חובות שהיו בעצם זכויות, כי אני בטוח שכמוני, גם דובי כשכתב את מה שכתב וגם שמחה כשקרא, לשלושתנו זה היה כאילו לחיות מחדש את החוויה. אז כמו שכתבתי בסוף הלקסיקון, באות ת' - תם ולא נשלם! כי יש גם שנה הבאה! (ויש מי שלא יכל להמתין וכבר חזר לסיבוב נוסף).
