דז'-וו 1
אי שם לפני כ 25
שנה מישהו התאבד בקפיצה מגג בי"ח קפלן. למחרת, יושבים שני רופאים בחדר המנוחה
בחדר ניתוח כשאחד – פניו לעבר החלון והשני - גבו לעבר החלון. פתאום נזעק זה שפניו
לחלון, עיניים קרועות לרווחה לעבר החלון וקורא – "יוו!!, מישהו קפץ!!! "
עונה לו חברו (שאין לו עיניים בגב) – "לא... זה היה אתמול..." אלו היו
שני מקרי התאבדות בקפיצה יום אחר יום, ותשמרו לעצמכם את ההערות הציניות המתבקשות
דז'ה וו 2
בערך באותה תקופה, יום
אחד כשאני תורן במחלקה. זוגתי שתחי' מתייצבת במחלקה עם ילדה כבת 6 (שהיא במקרה גם
הבת שלנו), כשפניה (של הילדה) מכוסות דם והסנטר פתוח. העינין טופל. כעבור כשבוע,
אני שוב תורן, ניגשת אלי אחת האחיות ואומרת – "אשתך כאן עם הבת שלך, והיא
נפצעה בפנים" ואני עונה לה "לא, זה היה בשבוע שעבר". בפעם הראשונה
פתחה את הסנטר בבריכה ובשניה חתכה את הלשון כתוצאה מ... נפילה מאופניים... (ענין
של מסורת משפחתית עוד מבית סבא) ופציעה עקב נפילה מאפניים מביאה אותנו להמשך.
דז'ה וו 3
זוכרים את אותה
פציעה חורפית בברך שהצריכה תפירת הפצע, לפני כחצי שנה? אז, בנסיבות הפציעה ההיא
היתה במיון אחות צעירה שלא הכירה אותי. חלפה חצי שנה, אני שוב במיון, הפעם עם שבר
ברגל, והאחות הפעם – אותה אחות מאז. היא מסתכלת עלי, חושבת רגע, מהססת קצת ואומרת
"רגע, אתה לא זה מהאופניים?" "אופניים, זה היה לפני חצי שנה..."
עונה לה מישהו בסביבה
אז ככה זה בחיים.
אחרי 35 שנה של עבודה ב"קפלן", אני לא "הכירורג ההוא ש..." או
כל הגדרה אחרת המתייגת אותי עם הקשר הכי הכי שיש לי אל ביה"ח וחדר המיון, אלא
פשוט "זה מהאופניים".
***
יום ששי בצהרים, בשכונה החרדית של רחובות כבר מסיימים את ההכנות האחרונות לשבת, ריח של רגל קרושה באוויר. הרגל מהנפילה הבוקר כואבת בצורה חשודה.
טיול
רכוב על כסא גלגלים במסדרון הארוך, העלאת זיכרונות עם טכנאי הרנטגן על התרסקויות
אופניים ושברים אצל טכנאי רנטגן אחד שריסק את רגלו בירידה מתל גזר, והתוצאה על
המסך – שבר בעצם השוקית ואני שוכב על אותה מיטה שדובי שכב עליה לפני כמה שנים.
 |
| 27.5 אינץ', שיכוך מלא, שלדת קרבון, full XTR |
 |
| אל תנסו את זה בבית |
 |
| זכרונות אהבה מקפלן |
 |
| במערבונים תמיד נותנים בשלב הזה לשתות בקבוק ויסקי. אני מסתפק ביין |
שבר ברגל זה לא ביג דיל בשביל לכתוב עליו פוסט בבלוג, אבל הוא משבית אותך לכמה שבועות. פשוט אי אפשר לדרוך על הרגל. אז זה מותיר אותך להשתעמם ולהעביר זמן מיטה בין ספרים שממתינים כבר כמה שנים, טלוויזיה, וגם נסיונות להנציח את הרגע באמצעות צילומי סלפי ואיורי מחשב.
אז חבל להכביר
מילים, כי כבר אמרו שתמונה אחת שווה אלף מילים.
 |
| משחקי מחשב |
 |
| I want to ride my bicycle |
 |
| 2 I want to ride my bicycle |
 |
| אבל מותר לפנטז |
 |
| ...ולאלתר ולדמיין |
 |
| אבל בפועל - להתראות חברים! |
 |
| אני השבת משלים שעות מנוחה. וגם בשבת הבאה, וזו שאחריה, וזו שאחריה.... |
 |
| והולך להתקלח כאילו שהזעתי היום מי יודע מה |
דז'ה-וו 4
כעבור שבוע בדיוק,
שוב עולים ריחות התבשילים לשבת בקריית קרעטשנף הרחובותית וממש תוך כדי כתיבת והגהת
הרשומה הזו מגיעה הודעת ווטסאפ מאהרון, ז"א מהבן של אהרון. אהרון התרסק הבוקר
וההמשך ידוע.
 |
| עוד ניקוב בכרטיסיה |
וכמו שאומר שמחה,
עוד ניקוב בכרטיסיה של קפלן. עוד מעט מגיע ל-10 ניקובים וזה העלאה משמעותית
במשכורת.
רק בריאות!
