על שירים וחישורים ומה שבינהם

פעם, כשהייתי במילאנו כתבתי (מתוך געגועים) על צירופי המקרים המדהימים של הקשר בין שיר המתנגן לי באזניות ובין המצב ברכיבה.

באחת הרכיבות כשהתלבטנו אם לעלות לדרך נוף דרומית בכיסלון ואהרון הזכיר לנו ששם, באחד מעיקולי השביל המטפס, הוא קיבל זימון לצינתור, באותו רגע שר לי אלוויס באזניות את it's now or never. עכשיו או לעולם לא אמרנו לעצמנו והתחלנו לטפס. אח"כ במעלה השביל, כשמד הדופק עמד על מספרים שאני מתבייש לציין, ניגן לי טוני הקטן את הלהיט האיטלקי הישן un cuore matto – לב מטורף.

באחד השבועות האחרונים, בשבת שהכרמל בער ואנחנו רכבנו תחת הרושם האדיר של תמונות השריפה, שרו לי התרנגולים "אם תרצי חימום בביתך, את העיר אצית בשבילך" לא בדיוק פוליטיקלי קורקט באותה שבת, אבל אפשר לסבול זאת ממי ששרו את הגירסא המקורית של "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת", עוד פחות פוליטיקלי קורקט.

השבת האחרונה היתה שבת חורפית עם גשם ושמש חליפות. בשלב מסוים רכבנו מזרחה אל מול השמש שקרניה חדרו בין ענפי העצים וציירו קווים של צל בערפילי הבוקר הסמיכים שנחו עדיין על השביל. בנגן נשמע שיר ישן נושן מסידרת שירי תנועות הנוער – "פנינו אל השמש העולה, דרכנו שוב פונה מזרחה". לא הייתי טורח לכתוב את השורות האלה בשביל עוד התאמה כזו של שיר למציאות אילמלא צילם עודד תמונה מדהימה במצלמת הטלפון שלו (וזה אפילו לא אייפון). התמונה לבדה מצדיקה פוסט בפני עצמו (אני רק חתכתי קצת) ומדברת בעד עצמה. כל מילה מיותרת. 

פנינו אל השמש העולה, דרכנו שוב פונה מזרחה
והקרדיט לתמונה - כולו של עודד

ולכל אלה שלא זכרו את השיר, הנה תזכורת

מילים יצחק שנהר (ואיזה מילים!!!)
לחן דניאל סמבורסקי 

פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה.
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש נפשנו עוד לא שחה.
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש נפשנו עוד לא שחה.

חוצבים אנו גורל ביד רמה,
נושאים בלב תקוה יוקדת.
אנו זוכרים כי יש לנו אומה,
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.
אנו זוכרים כי יש לנו אומה,
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.

הולכים אנו לקץ של הנכר,
חלום חרות יחדיו נגשימה.
אנו דוגלים בעוז בשם מחר,
וטור אל טור נלך תמיד קדימה!
אנו דוגלים בעוז בשם מחר,
וטור אל טור נלך תמיד קדימה!