‏הצגת רשומות עם תוויות פדלאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פדלאות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בינואר 2015

לרכוב או לרפוס? / דובי

כשקיבלנו בערב שבת את נאום התוכחה של הפוליטרוק דובי בנוגע לשלד האיתן של הקבוצה לעומת הרופסים בעם, היה לי ברור שמדובר כאן בנאום אידיאולוגי העומד בשורה אחת עם נאומים של ברל כצנלסון, זאב ז'בוטינסקי, אולי אףמגיע ל- Gettysburg Address המפורסמת של אברהם לינקולן. במילים אחרות – מסה על אידיאולוגיה חברתית מן השורה הראשונה שאסור לה שתעלם עם שיני הזמן ויש להנציח אותה בכל דרך אפשרית בין דפי הבלוג (לרבות השאלה של ויטה שהתשובה לה נעוצה בעצם השאלה)







בפעם הקודמת שעמדנו בפני מצב דומה (לפניכ 7 שנים) פרסמתי את הפוסט "פאשקוויל" אשר נראה כי נשמט בהעברת הבלוג לאתר הנוכחי, ואני מפרסם אותו שוב במורד הבלוג. אבל שלא יהיה ספק, המשבר דאז אינו מגיע לדרגת המשבר הנוכחי והפאשקוויל אינו מגיע לדרגת התגובה הנמרצת של דובי.

קשקושי הוואטסאפ על הבוקר, אותו ויכוח שהתעורר בין פלג הרוכבים ובין פלג הרופסים רק הדגישו עד כמה עמוק הקרע ועד כמה עומדים אנו בפני פילוג היסטורי, שלא לומר היסטרי (לא, לא בגלל שהם לא התייצבו, אלא בגלל שלא דאגו למלא את חובתם האזרחית, מי ביין, מי בקפה, מי בעוגה, מיבלימונצ'לו). אבל מצד שני הדגישו גם את ההתלבטות האידאולוגית הלגיטימית הרווחת בקרבנו.









ואז, בעוד אני מתלבט איך להנציח את כתבהתוכחה הנ"ל של דובי, מגיע מייל עם הפוסט הבא של דובי.

  

לרכוב או לרפוס –שבת חורפית בכיסלון. (כתב דובי)

מבין כל חברי לרכיבה אין ספק שמבחינה טכנית אני מופיע אי שם במורדות הרשימה תחת הכותרת הלא מחמיאה "מאותגר".
בכל תקלה באופניים דואגים האחים לרכיבה לעזור לי הן מאהבתם הרבה אלי והן מהרצון שלא לעכב יתר על המידה את הקבוצה כולה, מודעים הם ליכולות המוגבלות/מגבילות שלי ועושים במלאכה באהבה.
גם בידע והכרת המחשב על בניו ניניו ויוצא חלציו הבכיר הטלפון הסלולרי  אני נסרח אי שם מאחור, לא מיטיב לשחות בים האפליקציות, נמנע מלהעביר נתונים מימין לשמאל ואפילו בפייסבוק מקבל ציון נמוך ביותר.
לא שאין לי יכולות אחרות בתחומים רבים ושונים אך אלה מתגמדות ומגומדות נוכח עולם ההנדסה בו החברים מרגישים בגן עדן ואני בגיהינום. אבל כאשר הדברים מגיעים לבדיקה פשוטה של מזג האויר לפי שעות באינטרנט (שאצלי מקוטלג בתחום הטכנולוגי) כולם מגלים בורות מפתיעה וחוסר השלמה והסכמה עם החזאי.
מה שכחתם לקרוא? כשהוויז אומר לכם שמאלה אתם לא מאותתים? לא ראיתם את תחזית מזג האויר למחר? אז מה אם התחיל קצת גשם גאונים שלי? אז הוא פסק ואתם הפסדתם יום רכיבה שמן הסתם לא יחזור על עצמו.
השעון צלצל בעשרה לשש ובחוץ היה חשוך קר והגשם נקש על התריסים בעצבנות.
השתגעת? לצאת עכשיו מהמיטה לוחש לי הרופס באוזן שמאל (זאת שלא שומעת כל כך טוב אבל גם ימין לא משהוא).
אני מוריד זוג רגליים יחפות מהמיטה ומגשש אחר הכפכפים. הגשם מממשיך שלו ואני בשלי.
מעביר את הטלפון לשקט (לא לרטט) שאף אחד לא יפריע, מוציא לרופס לשון ארוכה ומתחיל בשיגרת עונג שבת. היום אני אוסף את גדי וזה עוד חמש דקות בלו"ז.

דני מחכה בכניסה לכיסלון עם פונצ'ו צהוב ונראה כמו אפרוח ענקי שאיבד את אמא. יורדים זרזיפים, אפילו לא גשם, אבל השמיים אפרוריים, מאיימים מעט.

דני האפרוח שאיבד את אמא (בהמשך הרכיבה)
                                      

מתחילים לרכוב, הגשם "לונדון סטייל" עדיין בשלו אבל כבר בעליה ל"דרומי" אנחנו פושטים את מעילי הגשם ומתחילים בדיווש. העלייה ארוכה ומתמשכת, כל בני העשרים עוקפים אותנו בלי כל בושה או כבוד לגילנו המופלג. אנחנו מאידך עושים את עצמנו בודקים כלניות ראשונות שנראות בשטח, מתעכבים על יד השקדיות לצילומים אומנותיים ומעבירים את העליה  בנחת. כלומר דני ועזרא כבר מחכים למעלה, אבל שכי גדי ואנוכי עמוק בצילומים.


 


מסבים לשולחן. אבי לא הביא יין, רפי לא הביא קפה, שמחה ומויש לא הביאו את עצמם וויטה היום בלא. כן מוריס גם אתה לא הבאת לימונצ'לו אז הסתפקנו בגרפה המעולה של שכי (במילים אחרות: אז מה אם שוב לא הגעת).

 






  
כשאתה בקבוצה של חמישה רוכבים קשוחים ואכזריים במיוחד (שלד איתן זוכרים?) אפשר לעלות לרדת ושוב לעלות, אז המשכנו לכיוון גבעת יערים וצובה, צלחנו את העליה וגם את הירידה לכיוון עין לימון שיד נעלמה דאגה שאפשר יהיה לרדת ברכיבה ולא ברגל.

מזג האויר, אגב מר רופס, זה שלחש לי באוזן לא לקום, יפה במיוחד. שמש מדי פעם, קריר אבל לא קפוא, ואין מתאים ממנו לרכיבה.







 



סידרת צילומים בעין לימון ואחריה פתחנו בדהרה מלאת אדרנלין לכיוון המכוניות. עזרא מוביל במרץ סוחט עד הסוף את הדוושות מרחף על פני חלוקי הנחל ולא נותן לאף צלע סדוקה לקלקל לו את ההנאה הצרופה. גדי מתעצבן ונדבק אליו ושכי מראה שגם אם הרכב שלך הוא מספר 66  הוא יודע לתת בראש כאחד הילדונים.

זה נגמר בטונה קלוריות קילומטרז' נאה וגובה מצטבר מחמיא (536 מ') ובעיקר בכמויות בילתי ניגמרות של סיפוק והנאה.

ואי אפשר בלי תודות:

לשכי שצילם והביא את הגרפה, לעזרא האיש והשקדים שהגיע למרות הכאבים והקור, לגדי שנלחם בעליות בגבורה, לדני שניווט והובילאת הכוח וגם לי סתם כך ללא סיבה. ולכל מי שנישאר בבית דאג לנו והתפלל לשלומנו תוד התודה תודה.

***



עד כאן דובי. ואני, אין לי אלא להוסיף בתמונה את מה שאני חושב




  

יום רביעי, 11 באפריל 2007

פאשקוויל

כבר מספר שבועות לא רכבנו בצורה מסודרת וקבועה, בהרכב מלא. היתה רכיבה פה, רכיבה שם, אבל אף פעם לא בהרכב המלא. כאן איזי נבצר בטיול בדרום אמריקה, שם אני נבצר בין מסלולי הסקי של אנדורה, אוסקר בספרד, ואחרים סתם תפסו טרמפ על הנבצרויות האלה. פה מזג האוויר הפריע, ושם ארוחה משפחתית או מעבר דירה, כל פעם מישהו חסר. וכשחזרנו והתקבצנו - נשמעו כל מיני קרעכצען של "אני לא בכושר", "כבר לא רכבתי חודש" וכיוצא בהללו תרוצים. אח"כ אביב הגיע פסח בא עם ההתחייבויות המשפחתיות, הארוחות וכל השאר. והאוויר מלא בריח פריחת האביב, והשמש עדיין לא קופחת, והתקופה הכל כך יפה הזו הולכת ובורחת לנו בין השפיצים של הגלגלים

ואז לא נותר אלא להפיץ ברבים באמצעות הפוסטא האלעקטרונית את הפאשקוויל הזה




איזי מיהר וענה בהאי לישנא
נשבע אני לקיים קול קורא זה ומצווה זו ככתבה וכלשונה אי"ה למרות הנזיקין הרבים והעצומים שנפלו עלי בידי שמים בבוקרו של חג שני של פסח. קריעת שלשלת, כפי ששמשון, קרע את לוע הארי, קריסת מעביר אחורי כחרס הנשבר, יציר כפיהם של הגויים מלוכסני העיניים ימ"ש, (שימנו איקס-טי עלאק) וקריעת תבריג בדל האוזן אליו קשור אותו מעביר כמעט כקריעת דש בגדי, לא עלינו. כל אלה מחייבים את תעניתו של הצרור הנקוב הלא הוא כתב האשראי הפלסטי בנזק העולה לשיעור של 1000 שקלי כסף תבין ותקילין ותפילתי נשואה אל המכניקאר שישלים מלאכתו הקדושה טרם כניסת השבת הבעל"ט על מנת שנוכל לקיים מצות חילול השבת בשבילי ארצנו הקדושה, בצהלה דיצה ודיווש כהלכה
איז
י

ור' שמחה פוסק הלכה כדלקמן
לו יהי רצון
ואנו בימי ספירת העומר והזהירות והדקדקנות מתבקשות בכל צעד, קל וחומר על גלגל, וחמור שבעתיים דו אופן. חובה עלינו לצאת לרכיבה בשדות, בין פרחים, ועצים וריחות אביבים
והיה האמור בשבת קודש לרכיבה
ואמרו אמן
הללו יה

אבל שכחנו רק שגם רפי קיבל את ה"פוסטא" הזו בניכר, והתגובה שלו בשני מיילים, ליתר ביטחון, היתה קצרה ונחרצת
.... ואני חשבתי שכבר מבין את השפה די טוב .... לא הבנתי כלום
לא חשוב, עוד 10 ימים תסביר לי
וכשהתיאש מתשובה מובנת ממני פנה לעזרת הכלל
חברה !!! שמישהו יסביר לי מה קורה פה ! קרה משהו שאני לא יודע וכולם התחילו לדבר ולהתכתב בשפה שאין סיכוי שאני אבין
לא נורא ... אני אלמד יפנית , אם כך

רפ
י

לאוסקר, כבר לא העברנו את הדואר