יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

האסון שנמנע או יש דור המשך

השבת לא רכבתי. יום משפחה קוראים לזה.
בלית ברירה יצאה שיירת הרוכבים בלעדי, ולמחרת קיבלתי מרפי ברט מייל בהאי-לישנא


היום ברכיבתנו קרה דבר נורא.

בחנייה על ראשו של תל גזר עם פריקת מתקן הקפה התגלתה העובדה הנוראה כי נגמר הגז במיכל הקפה וכי אין לנו אפשרות להכין קפה.

מכיוון שלא ניתן להמשיך ולרכב ללא התדלוק החיוני (ויין ישמח לבב אנוש אך לא יניע את רגליו העייפות) נשקלו צעדי חירום של הזעקת מסוק חילוץ, חידוש החפירות כדי למצוא גז שוודאי נשאר מהתושבים הקדמונים ומשלחות סיור לחיפוש חבורות רוכבים אחרות עם גז.

אולם התושייה של חבורתנו גברה על כל הצרות והמצוקות:
הם קוששו עצים, בנו תנור, קטפו פולי קפה וטחנו אותם , הדליקו אש עם אבני צור ויהי קפה.

וכך נמנע האסון יכולנו להמשיך ולסיים את הרכיבה







מסקנות:
גם כשאני לא נמצא –
יש קפה
יש צלם
יש מי שידווח בבלוג (את זה כבר הוכיח דובי בעבר, אבל הוא מתרשל לאחרונה)

ומה אני לוקח הביתה? – יש דור המשך, יש על מי לסמוך, אני יכול לישון בשקט (בשבת בבוקר)

והעיקר – לא לפחד כלל

יום שלישי, 8 בנובמבר 2011