דובי: החיים היפים
BELLA LA
VITA È
קיבלתי מויטה ווטס-אפ שיש
תמונות ב"פייס". לאחר מחשבה מעמיקה הבנתי שמן הסתם היא מתכונת לפייסבוק.
נכנסתי לפייסבוק, סליחה
ל"פייס" ואופס, נפלתי דווקא (כמה אופיני ), על הבלוג המחודש שבו שכי
מפליג בתיאוריו על המשט הגדול בסובב תל אביב.
חבר זה חבר זה חבר. כואב הלב
לראות את שכי בודד במערכה הבלוגרית כשרק
הוא בכותבים וכולנו בוהים מהצד, אם
בכלל, במלאכת הכתיבה שלו והחלטתי להוסיף את תרומתי הצנועה, מנסה להדמות לגורו
הכתיבה היוצרת שלנו ו "לעשות לו חברה".
ויטה, למי שאינו בעניין, היא דמות
חדשה בעולמנו החל מהמשט. נערה חייכנית שמלווה אותי בשיעורי הספינינג זה מספר שנים,
מוכשרת ובעלת כושר, דבקה במשימה גם ללא נשימה, אופה וגם יפה ואכן ניתן לזהות ללא קושי את התאמה הברורה שלה לקבוצה שלנו.
לא ברור כיצד (מן הסתם בתחבולה)
גררתי אותה למשט, משם לברנץ' אצל גדי ומשם הדרך לרכיבת ניסיון בשטח בשבת האחרונה
היתה קצרה.
כשהתעוררתי לחשיכה של של שבת
לפנות בוקר היו לי ספקות לגבי לגבי המשך היום. בראש ובראשונה אני שונא להתעורר
בחושך. שנית, ויטה שונאת להתעורר בכל מצב. ומה יהיה אם הטלפון שלה שוב יתבלבל? זה
אומנם טלפון חכם, אבל בעניין השעון המעורר המתכננים שלו דפקו את העסק בצורה רצינית ויש המון תקלות... שלישית, המסלול לא
ממש קל, להתחיל מלוזית על הכביש זה כמו במשט, אבל בהמשך פונים ימינה ולאחר מכן
מטפסים מעלה מעלה, בהמשך הקוליסים בין עצי
הזית עד הפרות ובעיקר – האופניים (שלי)
בכל זאת גדולים עליה בכמה מספרים וזה לא קל.
אה, וגם השארתי את גדי לבד עם
יואב בלי מבוגר אחראי שיביא אותם לשטח.
העמסתי זוג אופניים על הגג
(השני ברכב מאתמול) ויצאתי לדרך. עד הבית של ויטה (300 מטר) לא היו כמעט תקלות
למעט אידיוט אחד שרצה להיכנס מולי באין כניסה וכמעט ניכנס בי.
הגעתי בשלום לאבן דרך מספר אחת.
ויטה כבר צועדת לעברי מקצה הרחוב עם קפה ושתי עוגיות. שכחנו משקפי שמש? לא נורא.
יקח עוד דקה, אחרונים לא נגיע, גם ראשונים לא. אז הכל טוב, בינתיים.
בדרך אני כבר חושב על כתב ההגנה
שלי:
1.בספינינג היא משיגה את כולם
ומגיעה ראשונה הייתי בטוח שהיא לא תעכב אותנו.
2. אמרתי לשכי לשנות את המסלול
לדרך הפסלים, שם הכי בטוח להתחיל.
3. שכחתי שיש כל כך הרבה עליות אפילו שטכנית זה
לא בעיה.
4. גם הבן של אבי עשה בעיות אבל לו לא אמרתם
כלום.
חותכים מהכביש לעפר. מימין
נשמעות נשימות קטועות מלוות בהיסטריה קלה. הנה, אשר יגורתי, רק שלא תחליק על
ההתחלה כי זה "מנחס" את כל ההמשך.
"וואו זה בכלל לא אותו
דבר" (הפתעה מס 1), "יש כאן אבנים האופניים לא יציבים" (הפתעה מס
2), "יוווו כמה שזה יותר קשה" (הפתעה מס' 3). הפתעה מס' 4 היתה שהכל עבר
בשלום, האופניים ממשיכים להתגלגל, מתרגלים לאט לאט, עוד מטר עוד עשרה עוד מאה
ומאתיים. העברת ההילוכים עדיין לא במקום אבל יש שיפור ניכר, פה ושם הכידון עף
ימינה ושמאלה אבל גם לנו זה קורה, לרכיבת בכורה לא רע בכלל.
עליונת ראשונה, קצת מאמצים ברגליים,
הילוך נמוך והופ עברנו רק בכדי להגיע לשניה. "יש עוד הרבה?" אני עונה
בחיוב אבל לא שוכח לציין שאין יותר עליות (קצת שיקרתי אז מה?).
מנוחה ראשונה במצפה משואה,מבט
לנוף והסברים על השטח וממשיכים להפסקה
בחירבית דורה.
 |
בשלב הזה אני כבר יותר רגוע,
מנסה לא לחשוב על הקוליסים בירידה לעמק (שם מתעופפים במהירות גבוהה). אבי שולף את
הפקק מהיין, רפי כבר מרתיח את הקפה, ויטה פורסת את העוגה. מזג האויר אידיאלי רוח
קלילה ,אפילו טיפה קריר (והשקדים של עזרא הכי שבעולם).
כבר אמרנו שהחיים יפים ? ש- la Vita è bella ?
 |
כמובן שגם את הקוליסים עברנו
בשלום. ויטה התגלתה ככישרון בילתי מנוצל (עדיין) של רוכבת שטח, עמדה בכבוד בתלאות
הדרך כפי שהבטיחה ואף צברה לזכותה כמעט 1500
קלוריות (לא לשכוח שהגוף ממשיך לשרוף גם לאחר הפסקת הפעילות האירובית
במיוחד שאלכוהול מעורב בעניין). כל הכבוד.
אנחנו הרוכבים הרגילים ממין זכר
סיימנו בשלום עוד רכיבה הפעם במבשלת הבירה בשריגים על מנת לקזז במהירות את הקלוריות שבוזבזו במהלך הרכיבה
וטסנו הביתה בשמחה.
 |
ומה בשבועות הבאים? האם ויטה
תמשיך ברכיבת שטח? האם תמצה את הכישרון הטמון בה? האם תשקיע בזוג אופניים חדשים ?
אנחנו בכל מיקרה נמשיך, נחכה
לרוח המלטפת של הבוקר, לענן שמכסה את הכיסלון ביום חורף, לאויר הצח.
וכן חברים ... החיים יפים.
 |
או כמו שאומרים באיטלקית LA VITA È BELLA
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה