גארדה - יום ה. אלפיניסטים / דובי

היום קיבלתי על הראש שטרם פרסמתי את הפרק הזה. דובי מרגיש שאינו מאותגר דיו בשביל לכתוב את הפרק הבא, אבל אני ממתין לתמונות משמחה. אז זה לא אני, זה שמחה. ובינתיים הנה נטול תמונות

יום ה- אלפיניסטים
במסגרת ההתרגשות והעייפות מארועי יום ד' שכחתי לציין שעל עצם הנסיעה לאוסטריה העיבה עננה גדולה- עננת מזג אויר. האוסטריות החביבות מגרדה ששמעו על תוכניותינו לשלשת הימים הבאים פערו עיניים והבהירו לנו שבימים אחרונים יש סופת גשמים שגרמה להצפות בכל רחבי אוסטריה ומזג האויר איום ונורא. שמחה (בעל רגישות ידועה לקור), החל רועד, והציע מייד להשאר עד סוף החופשה בטורבולה

פקחנו עיניים בבקר, השמש לא הציצה מבעד לעננים כמקווה אבל גם המבול המובטח נשאר באגדות. ירדנו לארוחת הבוקר, על השולחנות שלטי קרמיקה קטנים ועליהם כתוב שם האורח, מזנון מאובזר בכל טוב , קבלנו חטיפי בריאות ואוסטרית מסבירת פנים מילאה בקמצנות את בקבוקי השתייה שלנו במשקה איזוטוני. יצאנו מהמלון לרחבה ענקית שמשמשת בחורף מגרש חניה הצמוד למעלית הסקי שממול, שם משמאל למלון שוכן סניף הקרפנטרי והגרדה און בייק המקומי או בשמו האוסטרי "בייק אקאדמי" לא מאד מסובך. את פנינו קבלה אנה, מין תואמת אנדריאה שכזו, אוסטרית שרירית וחביבה. אנחנו לא באיטליה ולא היא אינה יכולה לארגן הדרכה להיום שכן יש להירשם יום קודם, אולם היא תשמח להמליץ לנו על מסלול קל משפחתי כזה ללא בעיות ניווט. המפות נשלפות המסלול נמתח לאורך נחל וממשיך לעבר קווי גובה צפופים וכן, לא לשכוח להירשם למחר. שמחה כבר מרחרח בין המדפים אבל המבחר כאן דל, ניצלנו. אנחנו כבר על האופניים, כאן זה לא גרדה, מעילי גשם, חולצות ארוכות, אבל מזג האוויר נפלא, מעט קריר, עוברים בזהירות את הכביש ומדוושים במרץ לאורך נחל שוצף וגועש לכיוון קירשברג. העננים רובצים להם על הפסגות הירוקות מחכים רק לנו, מדי פעם גולש אחד מהם לעמק לביקור קצר. השבילים לחים, שלוליות פה ושם, סוג של סתיו ישראלי באמצע הקיץ. התחת נרטב מדי פעם אבל שטויות לא נורא. הכל ירוק אדניות פורחות בשלל צבעים על כל מרפסת והופ הנה אנחנו כבר בקירשברג. מכאן מדרימים על שביל 204 אדום לעבר אשאו. כאן השבילים מסומנים לרוכבים ולהייקרים המרחק מנקודה לנקודה מצוין שעות או דקות הליכה או רכיבה - "אורדנונג מוס זיין"- או בתרגום חופשי "סדר צריך להיות". מתחילים בטיפוס לאורך הנחל שאינו מפסיק לגעוש וככל שעולים מפגין שרירים רב קצף ומפלים. מתנתקים אחרוני הבתים של העיירה וממשיכים בשביל לצד העצים. אפילו לשמחה כבר לא קר, עוזבים את ציר הנחל וממשיכים לטפס, מלפנים הרים, משמאל הרים וגם מימין הרים, הכול טובל בירק ובעננה, כמה פרות עדרי כבשים וכמובן גם לא מעט אנשים שמטילים בנוף היפיפה. והנה הפתעה, ההר הגבוה ההוא שהיה לפנינו, נמצא לפתע מתחת לגלגלי האופניים. בגובה 1200 מנוחה קצרה, מתיישבים על ספסל נוגסים בחטיף האנרגיה איזה נוף כמה קריר ונעים. 1400 מ' אנחנו בתוך ענן, שולפים את מעילי הגשם וממשיכים בטיפוס אל הנקודה בה הורתה לנו אנה להתחיל בתנועה חזרה הביתה. גם כאן עליה. איך לכל הרוחות יורדים?י

מטפסים לכיוון דרום מזרח, הרכיבה כולה על דרך עפר נוחה, רטובה אך מהודקת היטב, מדי פעם מתפרץ לו אל הדרך אחד מהמפלונים הרבים שיורדים ממהר, זכר לגשמים של השבוע שעבר, חולף על פני השביל וממהר בדרכו מטה מטה אל הנחל הזורם בעמק. כל מעבר מים מהיר מדי גורם לשפריץ מצנן ישבן. לפתע מתגלים חילוקי דעות שמחה טוען שהגענו לירידות אבל אני שדוחף את האופניים ברגל מול העליה הבלתי נגמרת לא ממש מסכים. לרגע נדמה היה שהתברברנו אבל רוכב שהגיע מולנו הבהיר לנו שהכיוון בסדר. מבט מהיר במפה מסביר לי שאנחנו מדשדשים אי שם בין 1500 ל1600 מטר (גובה לא מרחק). סוף סוף מגמת יריה על באמת, הגענו למעלית סקי פנגלשטיין 1 שמה, שמובילה בחורף את הגולשים מעלה לתחילת מסלול הסקי בראש ההר. מכאן יש כבר רק דרך אחת, דאון היל-בשביל. שמחה קלט מיד את הפרינציפ, חישב במוחו האנליטי את זווית הירידה, הכפיל במשקל האופניים הוסיף קצת מסה, גרע חסכונות באנרגיה והופ הוא כבר טס, ואני אחריו
השביל בוצי, המהירות מסחררת, אני ב50 קמש שמחה בטח ב60, החלקה במדרון במהירת כזו עלולה להגמר לא טוב. אני מעיף מבטים חטופים מסביב, צובע בלבן את המדרונות ואומר לעצמי סקי אופניים – צריך לבדוק את זה בחורף אמיתי. חולפים בין עצי האשוח והופ, השביל הפך לדרך סלולה, אפשר קצת להרגע למרות שהמהירות אינה רגועה כלל
הענן כבר מאחורינו אבל הגשם תפס אותנו דווקא למטה. נסנו ממנו מייד והמשכנו בדיווש מהיר לקירשברג, חזרה לאורך הנחל השוצף על מפליו והופ אנחנו חזרה במלון בקלאוסן

בסה"כ היו אלה כחמש שעות רכיבה כמעט ללא הפסקה 40 ק"מ, טיפוס של 700 מטר, ירידה מסחררת או במילים אחרות קריעת תחת אבל כיף לא נורמלי בדיוק כפי שאנה הגדירה, קל ומהנה

מקלחת טובה ויורדים לארוחת"אפרה בייק", יוגורט רגיל ובטעמים, פרות שונים גבינות צהובות וכמובן קפה ועוגה .אורחי המלון האחרים גם הם אינם מוותרים על הארוחה, חלקם רוכבים בעלי רגליים דקות ומגולחות, אחרים קשישים שבאו לטיולי הליכה, ערב רב של גילאים ולכולם מטרה אחת:נופש, אויר צח נוף הררי ירוק, עצבים איין, לחצים? אין מילה כזו, כולם רגועים להפליא, גם אנחנו רגועים ובעיקר ועייפים מאד

מנוחת צהריים קצרה, שמחה במרפסת מעשן לו את הסיגרילות אל מול השקט והנוף הנשקף ממול. אני יורד לספא סיבוב בברכת הזרמים, מסג קטן לגב ולרגליים שעבדו קשה, קצת סאונה יבשה ורטובה, ואח"כ פוגשים את הנס. הנס ממש אינו קשור לאופניים, הוא חבר לעסקים ומאז שהכרנו בשנת 2004 אנו מקפידים להפגש מדי שנה באוסטריה כמובן. מדברים באנגלית (לידיעתך שכי - בניגוד לאיטלקים האוסטרים מבינים אנגלית) קצת פוליטיקה ושוב לחדר האוכל. מסבים לארוחת ערב עם שמחה, בירה, בקבוק יין טוב, וארוחה דשנה מסכמים יום נפלא נוסף, מכבסים את בגדי הרכיבה ותולים הכל לייבוש בחדר הסקי עד הבוקר. האמת, רק שכי חסר להשלמת האידיליה, כן זו לא בושה, לא עבר יום ואנחנו כבר מתגעגעים