סינגל ספיד לחירבת חנות / דובי

ושוב דובי – לא נס ליחו, וטוב שכך. אילמלא דובי הייתי חושב שאתם מדוושים (אם בכלל) בכרמי יוסף, גג בכיסלון.

התמונות של פוסט זה נעלמו במרוצת השנים
*****

ההודעה הלאקונית משהוא שנשלחה לכולם "7.00 בצומת שמשון" עוררה מיד את חשדו של שמחה

-"לאן רוכבים?" ברר הז'לוב שלנו בנימוס,"לא מוקדם קצת 7 ?".
-"לא" חתכתי באכזריות (ובאומץ), "יש מספר אופציות...,"
-"נלך על המסלול לכיוון חירבת חנות" אמר שמחה, ובזאת חרץ את גורל השבת.
שמחה הגיע עם הגזייה ועם מויש (מהנדס על שעדיין לא למד לשגר 10 SMS במקביל), אוסקר, אהרון, רפי, עודד ש. אבי והיין, דני ואיזי (למרות השעה המוקדמת). סגרנו סופית לגבי המסלול בהובלת אהרון ונסענו לזכריה שם הצטרף דוד (עוד שכן של אוסקר).
היה קר בירידה מזכריה לכיוון תל עזקה, אבל תמיד כיף להתחיל בירידה, מול התל חתכנו שמאלה לשביל ישראל ותוך זמן קצר התחלנו לטפס ובטרם לה חלפה חצי שעה, מצא שמחה את עצמו בוהה בעצב במעביר האחורי שלו שנפרד מגוף האפניים לבלי שוב.

כאן היתה תמונה, ואיננה עוד (וגם להלן)

אדם אחר היה כבר פורץ בבכי, מקלל, סופק כפיים, אך לא שמחה שלנו, אתגרים רק מביאים אותו לשיאים של אנרגיה מתפרצת. בידו הימנית גיבש מיד את החוליה הטכנית שפתחה בפרוק המעביר והשרשרת, ובשמאלו תפעל את חולית הקפה בראשות אהרון כדי שהחברה לא ישתעממו במהלך התיקון המסובך. רק איזי נעלם (פתאום החליט לרוץ קדימה), אבל די מהר חזר אלינו להפסקת הקפה הבלתי מתוכננת.
החוליה הטכנית בראשות דני קבעה מיד שיש לפרק המעביר והשאירה את שמחה בודד ומהיר- רוצה לומר, ידווש העלם על "סינגל ספיד". שמחה קיבל את הבשורה המרה בגבורה, ואכן רכב מאותו רגע ועד סופו של הטיול על הילוך אחד. בחור חזק השמחה הזה.

אספנו את כלי הקפה וחזרנו לדווש, מזג האויר איתנו בטיולים האחרונים, נעים, אפילו מעונן מעט, הקוצים מתחילים לתפוס את מקום הפריחה אבל הם עדיין ירוקים ורכרוכיים משהו. מתקדמים לכיוון נתיב הל"ה, עוברים את שתי הירידות הגדולות שבסופן עליות עוד יותר גדולות וממשיכים הלאה מזרחה ושוב מזרחה, נפרדים מהמסלול של ירמות וממשיכים לנוע על שביל ישראל. הזמן עובר לו בנחת, הנוף אופיני ומתובל בסרחון המוכר מימי הסדיר של גללי כבשים ועיזים, עוברים את המאהל הבדואי על כלביו הנבחניים, וממשיכים מזרחה. בשדות שלפנינו שלל חסידות שמן הסתם אבדו את דרכן וזוכות למבטם הבוחן של איזי ואבי. אנחנו על הכביש לכיוון מטע,נטשנו למספר דקות את שביל ישראל ואבי מתחיל לחפש דרכי מילוט שואל איפה הקומנדקר וממלמל משהוא על עונש שמקבלים כשלא מתיצבים לרכיבה מדי שבוע.
שמחה-סינגל-ספיד (להלן SSS , וזו תוספת של שכי) ממשיך לנוע בגבורה על החד מהלך שלו כאילו כלום, אנחנו מורידים הילוך פה, מוסיפים שם, והוא בשלו-סינגל ספיד, ואז הגענו למדרגות הקיסר.
נכון שאהרון אמר שיש כאן עליה וכולם הולכים חלק ממנה, אבל זה היה תאור חלקי בלבד. אבי שוב שואל איפה הקומנדקר, "למעלה בחירבת חנות, כבר מגיעים". החיות האמיתיות כבר החלו לדווש בעליה הבילתי נגמרת (ספי המסכן שוב הפסיד).

דני מויש עודד ורפי מתקדמים ואהרון ואני בעקבותיהם. העליה הזאת בלתי נגמרת, עודד חוזר הביתה מפאת קוצר זמן לאחר טיפוס מדהים והשאר ממשיכים מתנשפים, דוחפים ומושכים, ומה עושה SSS? כבר לא נותרו הילוכים להורדה, הרגליים כבדות כבדות, הקצב יורד. איזה יורד? איזה קצב? זהו, נעצרתי, מכאן לא עזר ג'ל אנרגיה ושאר אמונות טפלות, דוחפים ברגל עד לפסגה, משתדלים לא להביט בשעון הדופק וזהו הגענו.
למעלה מחכים כבר הנחשונים כמה דקות טובות, ועד שהמאסף הגיע עברו עוד הרבה דקות טובות.
גם שמחה מגיע. נו טוב כשהולכים ברגל אין הבדל אם יש לך שימנו XTR או כלום.
רכיבה קצרה לחירבת חנות שוב מתחילה בעליה אבל מהר מאד מתחלפת לה בירידה והופ, הגענו.
המקום יפה,הנוף מערבה נהדר, הכנסיה והפסיפס שלה מרשימים, הידע של אהרון בידיעת הארץ מופלא כמו גם ההתמחות שלו בטאטוא חול מעל פסיפסים והחזרתו למקום.

בגמר ההסברים התישבנו סוף סוף להפסקה הנכספת ממנה לא רצינו לקום, אבל ברירה הלא אין, והמכוניות, למרבית הצער, נותרו בזכריה.

-"איפה הקומנדקר"?, שואל אבי,
-"כאן למטה תיכף מגיעים, עכשיו הכל ירידות"
מחילים לטוס בנחל זנוח. הירידה זכורה לטוב מטיול חצי זנוח שלנו, אבל ברמת העייפות הנצברת גם היא מתמשכת לה. צהריים השמש מצליחה לחדור מבעד לעננים והחום מתחיל קצת להעיק במיוחד שהירידה הסתיימה, והפלא ופלא... התחילה שוב עליה!
הפעם אנחנו בדרך לרמת בית שמש על הכביש. אבי כבר לא שואל על הקומנדקר, הוא רק מתפלל שיגיע לרכב. SSS שוב דוחף. הבחור חזק כמו שור, עולה את העליה לרמת בית שמש כמו גדול וגם מפחיד דוס קטן בשאגת "שבאס" נוראית. הגענו לכביש 38 ויש עוד עליה אחת, הפעם לזכריה, וזהו. אנחנו מתקדמים לאט SSS מאחור, אבל בתנועה וזהו, מתחילה הירידה האחרונה, ניצלנו.
היה ארוך, מאד ארוך, אבל אין ספק שגיבור היום היה שמחה. רוכב בודד-מהיר, שלא ברור אם יסכים לבא לרכיבה הבאה מבלי לקבל ערבות בנקאית.
דובי

ותודה מיוחדת ממני לדובי ולרפי על שבזכותם אני מרגיש חצי שותף. רק חצי, אבל לפחות לא מזיע.

קישור לשאר התמונות כאן