לגרד את השמים בגארדה, GARDA ON BIKE

בעצם הזרע הוטמן באדמה כבר לפני שנה, כשהתחלנו לדבר על רכיבה בחו"ל. איטליה, צרפת, אוסטריה... ארצות לא חסרות באירופה. אח"כ רצו כמה מיילים ביני ובין כמה מקומות באיטליה, דובי ניסה לשכנע על אוסטריה ובסוף רכבנו בכרמי יוסף.
השנה זה היה כבר סיפור אחר. דובי החליט שהשנה זה ויהי מה, אני באופרה אחרת לגמרי – השתלמות בבי"ח ליד ה"לה-סקאלה" של מילאנו, טוב לא ממש ליד, מילאנו עיר גדולה, אבל אני במילאנו, ונוגה הסכימה ששמחה יהיה גבר ויעשה מה שהוא רוצה. שוב מיילים, טלפונים וסיור מקדים שלי באגם גארדה, והעסק קורם עור וגידים. משלוח של בגדי האופניים מגיע בדיוור ישיר וביקור נימוסין בסניף של דקאטלון ליד הדואומו מוסיף (איך לא) קצת דברים שעוד אין לי.
"זהו!" מודיע לי דובי במייל חגיגי, "21 ביוני אנחנו באים".
"זהו" אני מודיע למלון בטלפון לא פחות חגיגי, "arriviamo al 21 giugno"
"זהו" אני מודיע לקארפנטארי "תשמור לי קאנונדייל מידה L".
"זהו" אני מודיע בביה"ח "21 ביוני אל תבנו עלי לכמה ימים".
"זהו" אומר דובי "רק שמחה ואני באים. כל השאר רק מדברים"
שעון החול מתחיל לטפטף ולהתרוקן באיטיות מעצבנת עד שמגיע היום המיוחל.
21/6 שעה 02:00, תל-אביב / ראשל"צ. דובי בת"א, שמחה בראשון, מתעוררים משינה-לא-שינה. באותם רגעים במילאנו (01:00 שעון מילאנו), אני הולך לישון. מחר אפשר הרי לישון עד מאוחר, לא תחתית של 07:00, לא בי"ח, לא חדר ניתוח.
נתב"ג, 04:00. דובי ושמחה מתארגנים עם האופניים הארוזים בקרטונים.

מילאנו 04:00. אני מסתובב לצד השני. חלומות פז.
אי שם מעל לים התיכון 06:00. דובי ושמחה משחררים את חגורות הבטיחות ומטים את המשענת לאחור.
מילאנו 06:00. המיטה רחבה ונוחה, אני חוזר לצד הראשון.
אי שם בשמיים, 08:00. דובי ושמחה מנקרים. הדיילת המעצבנת שואלת "תה בבקשה?"
מילאנו 08:00. אני שוב מסתובב לצד השני. ברחוב מביאים עוגות חמות מהמאפיה לבאר הצמוד לבית אבל אני ישן שנת ישרים. פרנקו הברמן תמה מה קרה לי היום.
מינכן 09:30, דובי ושמחה נוחתים, מתארגנים ומקבלים את הרכב. בדיקה קצרה מראה שאפשר לפרק (ולשכוח) את מכסה תא המטען. העיקר שיש לחמניות לארוחת בוקר.
מילאנו 09:30. האור החודר מבחוץ מעיר אותי בפעם הראשונה. אני מתמתח ופוקח עין תורנית.
10:00 – טלפון ראשון. "מה הענינים" אני שואל. "מתארגנים. עוד מעט נצא לדרך" אומר דובי ואני חוזר לישון.
10:30. גשמים ופקקים בסביבות מינכן. קפה ובריוש בבאר במילאנו.
12:00. גשמים ופקקים באוסטריה. אני עושה דרכי לתחנת הרכבת centrale.
טלפוני תאום מהרכבת העושה דרכה בין מילאנו לוורונה אל הרכב המזדחל בין אינסברוק לבולצאנו. "נגיע לרו͘וֶרֶטו בערך חצי שעה אחריך" אומר דובי ואני מתמקם בבאר שמול תחנת הרכבת, יורד על סנדביץ ובירה ומתפעל מהברמנית. דובי מסמס שהם כבר אחרי טרנטו ואני מתחיל להתרגש. פתאום הכל נהיה מוחשי, לא רק עור וגידים אלא גם נשמה. עוד כמה דקות חולפות ובתיזמון מדהים של טיסות ורכבות, הם מת"א, אני ממילאנו, הם טרוטי עיניים ואני מתודלק בבירה, אנחנו מגיעים לרוורטו בהפרש זמן של כשעה, וגם זה היה יכול להיות פחות אילו לא היו בונים בעיירה השקטה והשלווה הזאת תחנת רכבת נוספת, בדיוק הלילה, מבלי שאף אחד ידע על כך. (הסבר: קבענו להיפגש בתחנת הרכבת של העיירה. בעוד אני ממתין, הם מטלפנים ואומרים שהם בתחנת רכבת אחרת בעיירה, אבל משום מה איש מתושבי העיר לא ידע על קיומה של תחנה נוספת. הם נשבעו בנקיטת חפץ שהיה כתוב Rovereto Sud, אבל זה לא מופיע במפות. ל-GPS של הדוב הקדוש פתרונים)
אח"כ היה SMS לכולם – "מחר 9:30 בבודקה של גרדה-און-בייק". איזי קיטר שזה מאוחר ויהיה חם (לא, זו לא טעות. איזי קיטר שזה מאוחר מידי!), מויש ביקש יותר מאוחר כדי שיספיק להגיע ואבי לא הבין דבר וחצי דבר (כן, אבי, סיפרו לי).

***

דובי כבר כתב את פרשת היום הראשון מנקודת מבטו, וימשיך לפרסם את סיפור הימים האחרים בהמשך. אני אמנע מכך, אבל על מנת להקל להבין למה דובי מתכוון, אני מפרסם כאן לקסיקון שימושי לקורא המתעניין.

אופניים. כאן מתחיל ונגמר הכל. אם אתם שואלים מה זה, למה זה, בשביל מה זה, אז אין טעם שתמשיכו, ואתם יכולים לעבור כבר עכשיו לאתר של האגודה הסלובנית לסריגה.

אוסטריה. מדינה מצפון לאיטליה. תושביה, האוסטרים, היו החלק הארי של המטיילים באזור גארדה, חלקם הגיעו במיוחד בכדי לראות את פלאי הטבע דובי ושמחה, מבלי שידעו כלל שתוך מספר ימים יוכלו לראות אותם רוכבים באוסטריה.

אנדריאה.

מדריכת רכיבה גרמניה, מבעלי גארדה און בייק. גרמניה קשוחה ביום הראשון, שנפתחה וזרמה בחופשיות ביום השני, כשהיתה רק עם שלושתנו והבינה שאנחנו בראש טוב, אבל בגיל של אבא שלה. אנחנו הסתכלנו עליה דווקא כמו על אחות לנו קטנה וגו'...
בית מרקחת. מקום בו קונים תרופות בד"כ. שמחה גילה שבבית המרקחת בטורבולה (ע"ע) יש גם זוג עיניים מדהימות מחוברות לרוקחת המקומית. על מה שהוא אמר לה, היה יכול להיתבע בארץ על הטרדה מינית, אבל באיטליה (של ברלוסקוני) היא רק הסמיקה.

בריכה. ממארק ספיץ עד מיכאל פלפס לא קם כדובי ארנון. אין כמו לעשות כמה בריכות אחרי שלא ישנת כל הלילה.

בנות. יצורים שבדרך כלל נותנים לנו תחשה שאנחנו כאילו פנתרים. איכשהו מצאנו עצמנו ביום הראשון בחברת אחדות מהן. זוכרים את הספר / סרט "חבורה שכזאת"? בומבה צור ע"ה אמר שם בקטע מסוים "כל הירא ורך החזה – ישוב ויצפור לביתו" אנחנו לא גרשנו את רכות החזה, כי הן נתנו לנו ביטחון שכל עוד אנחנו איתן והן איתנו – אין מה לדאוג. אנדריאה לא תרוץ קדימה. אח"כ באו עליות, ונוכחנו שלא כל העגלגל – עגלה, ודווקא שעירי החזה היו קרובים לשוב ולצפור למלונם.

בודק'ה. יש של ש.ג., יש אחרות. בטורבולה זו הבודק'ה של garda-on-bike, כאן היינו נפגשים מידי יום עם אנדריאה. כאן רצינו לפגוש אתכם ב-9:30, אבל לא באתם.

גארדה. אגם בצפון איטליה. אזור מדהים ביופיו, הרים (ע"ע) גבוהים (ומושלגים בחורף) סביב לו ומשמש מוקד עליה לרגל לרוכבי אופנים ולשוחרי גלשנים ושאר ענפי ספורט ימי. מילה שלי – בשנה הבאה כווולכם טובלים במימיו.
גפנים. כמו בכרמי יוסף, אבל מזן bardolino, הזן המקומי באזור גארדה. אתה מרגיש אותן קרוב קרוב בקטעי רכיבה רבים (וגם ע"ע פטל).
דנמרק. מדינה בצפון אירופה. ידועה בבלונדיותן של בנותיה. שלחה נציגה לגארדה שהדהימה את כולנו. אבל היה אתה גם המניאק הבן זונה של החבר שלה סססימאשלו!!. (ר' גם "וורוד").
דובי. כל מילה מיותרת. רוכב ללא לאות אפילו שלא ישן כל הלילה, וגם למחרת בלילה. עד שנתפס בקלקלתו והסתבר שגם הוא הצטרף למועדון. (ור' גם "פעיית גדי")
הרים. לא רק אתר אינטרנט. מכנה משותף בין גארדה (ע"ע) וירושלים, שתיהן – הרים סביב להן. בגארדה הם מחביאים בתוכם כפרים ימי-בינימיים, אגמים נסתרים ורוכבי אופנים שרוטים.
הרכבת-אופנים. בערך כמו להרכיב רהיט של איקאה. נראה קל, אבל תמיד חסר לך איזה בורג. עד שבא שמחה ומסתבר שאתה בעצם לא צריך את הבורג.
ורוד. לא רק חולצת המוביל בג'ירו. חבל להכביר במילים, רק להסתכל ולהנות. ביחד עם שמחה – זה "היפה והחיה". (ר' גם דנמרק לעיל)

זנוח. המסלול הישראלי היחיד (וגם מדרגות הקיסר, בעצם) שאוזכר שם. מוזכר בד"כ במטרה להקטין את ההתלהבות של רוברט מאיזה סינגל בעליה, במשמעות "לא ביג-דיל, גם לנו יש כזה", למשל: "נראה אותו עולה את זנוח!" (ו"נראה אותו יורד את מדרגות הקיסר", כשירדנו)
חופשה. בעצם צריך להיות באות ה', כי זו ה-חופשה, בה' הידיעה!
חיוך. מה שהיה מרוח על הפנים של שמחה כשהרכיב את האופניים, בטרם ניסה לנפח את הגלגל האחורי. אח"כ הוא חזר אליו לאחר 2 כוסות בירה ומנת פסטה.
טורבולה. עיירה קטנה בצפון אגם גארדה (ע"ע). אם אתה רוכב אופנים זו מילה נרדפת ל"גן עדן".
טנו (Tenno) – לאגו די. אגם טנו – אגם ניסתר בין ההרים. אתה מגיע אליו אחרי טיפוס אנכי של 550 מ', ומה שבא לך זה רק להשתרע על הדשא ולהתגלגל מטה מטה למי התכלת. נראה כמו גלוית קיטש, אבל הוא אמיתי עד כאב.
ירידות. כיוון הרכיבה הנכון של העליות. בחלק מהם אפילו שמחה שרף את הברקסים.
יין. לא על הבירה לבדה. קונקורנציה אמיתית ל"עבאדי ספיישל ריזרב". עם רמה נכונה של יין בדם, העליות (ע"ע) נראות פחות תלולות ובירידות (ע"ע) לא צריך ברקסים.
ירוק. כמו הסיפור על הקרוקודיל. אתה מסתכל סביב ושואל עצמך - ההרים בגארדה הם יותר ירוקים או יותר גבוהים? בטח שיותר ירוקים, כי גבוהים הם רק לגובה, וירוקים הם גם לרוחב.
כביש. מכיוון שדוברי אמת אנחנו – צריך להודות. היו גם קטעי כביש.
כחול. כמו הירוק (ע"ע) של ההרים – כך הכחול של האגם. בכל צורה שלא תסתכלו הוא יותר כחול.
לילה-לבן. תשאלו את דובי. הוא התמחה בזה.
מיורלי. מלון. בסדר. רק שלא יביאו בשנה הבאה את הילד הגרמני המעצבן שכל הזמן העיר לנו (בגרמנית כמובן, יותר מעצבן ממנו עצמו) שצריך לכבות את הטוסטר, שלא לשים יותר מידי סוכר, שלא ניקח כל כך הרבה לחמניות אם אנחנו לא גומרים, שנאכל בפה סגור, לא ללעוס מסטיק, לא לרוץ על שפת הבריכה... איפה ההורים שלו קיבינימאט?!.
מים. מים כבדים זה לא רק מושג בפיסיקה גרעינית. מים כבדים זה קודם כל על הגב שלנו כשאנחנו רוכבים במעלה ההר. בגארדה לא צריך שקית של 3 ליטר בתרמיל. בכל כפר קטן יש איזו פונטנה המזלפת מים צוננים נון-סטופ. פשוט למלא את הבקבוק ולרוות את הצמא.
נאגו – קסטלו די. שרידי מצודה עתיקה על הר מעל העיירה נאגו, לכשעצמה כמה מאות מ' מעל לאגם גארדה. "קצת טיפוס בהתחלה" אמרה אנדריאה כשלקחה אותנו בשביל הררי לכיוון העיירה. אח"כ היא הציעה שנטפס לכיוון המצודה, כי גם היא מעולם לא היתה שם. "לא יודעת אם בכלל אפשר להגיע עם אופניים" אמרה והראתה לנו את הגב עד שהגענו למעלה, רק כדי לראות ששער המצודה נעול. שמחה חשב לקפוץ ברוב יאוש מראש ההר לעמק.
נגריה. בית מלאכה ליצור רהיטים. בד"כ ממוקם במרחק ממקום מגורים. כשהנגריה מופעלת במשך לילה שלם, קשה לרכב למחרת. ז"א לחלק קשה, חלק דווקא ישנו נפלא.
נוף. מה שמתקבל כשמחברים את הירוק (ע"ע) הכחול (ע"ע) וההרים (ע"ע).
סירמיונה. עיירה ציורית בחלקו הדרומי של האגם. מה שדובי ושמחה ויתרו, אבל בשנה הבאה תעמדו על חצי יום טיול לשם.
סראם X.9. לא רק על שימאנו XTR יחיה האדם. זו רמת המכלולים בקאנונדייל ששכרתי אצל קרפנטארי (ע"ע).
סנטיני. עוד מלון. זה המומלץ ע"י קלאב ג'יראף. בדיעבד היה עדיף לקחת אותו בגלל שהילד במיורלי (ע"ע) היה במיורלי ולכן לא יכול היה לעצבן אותנו בסנטיני לו היינו לוקחים שם חדר.
עליות. כמו ירידות (ע"ע), אבל בכיוון הלא נכון.
פראנצו. כפר ימי-ביניימי. פרוש השם באיטלקית – ארוחת צהרים. בדיוק בשעת צהרים חצינו את הכפר. ריח של תבשילים, של שום, של ראגו עולה באפינו, נודף מכל חלון. מפלס הרעב והתאבון הרקיע שחקים. מה זה חטיף אנרגיה עלוב?
פעיית גדי. בת קול חלושה ועדינה, לא משהו גברי רועם, עם זיפי זקן ושערות על החזה, אלא משהו שבקושי נשמע, פעייתו של גדי בן יומו, עם חלב על השפתיים. האוזניים הקשובות של שמחה ושלי לא החמיצו את בת הקול הזו, חלש ושקט, אבל מה זה מעצבן, אי אפשר לישון ככה. בפעם הבאה – חדר לחוד.
פטל. שיח קוצני עם פירות אדומים ומתוקים. נוכחנו על בשרנו שכשאתה רוכב בשביל בין שיחי פטל, כדאי ללבוש בגדים ארוכים. שריטות, טיפות דם, כמה שסבלנו...
פדאלים. צמד דוושות אליהן מתחבר הרוכב. ב"קרפנטרי" (ע"ע) נוהגים להזמין לקוחות לזוג פדאלים כמו שבמקומות אחרים מציעים ללקוחות קפה או מים קרים.
צמיג אחורי. החיבור בין הכח המניע לקרקע. תכונות נוספות: כשהוא מרוקן מאוויר ולא ניתן לניפוח, הוא מוחק כל צל של חיוך (ע"ע) מפניך.ורק צלחת פסטה ברוטב פטריות וליטר בירה ישכיחו את הבעיה ויחזירו את החיוך להימרח מאוזן לאוזן (טוב, כמעט. אבל בהתחשב בעייפות זה נחשב מאוזן לאוזן).
צמר-גפן. סוג של אמצעי מניעה. יכול לפעמים למנוע עייפות מצטברת, אם אמצעי שלט רחוק כמו שריקות, מחיאות כף וכו' לא עוזרים.
קפה (1), כולה להכין קפה. מעשה של יום יום. אבל בשביל שותפינו לרכיבה זה היה ה-ארוע, בהא הידיעה, של הרכיבה. כשהתחלנו לפרוק את ציוד הקפה מהתרמילים (התאמנו על זה הרבה במלון. אני מוציא גזיה, שמחה קפה וספלים, דובי דואג למים לפינג'אן. הכל תיקתק בצורה שאפילו אהרון היה גאה בנו) הם הוציאו מצלמות, כרעו ברך, התעלפו. כשגם כיבדנו אותם בקפה (מה זה בשבילנו להכין 12 ספלים בשתי נגלות?) חלקם החלו לומר אווה-מריה, וכששמחה נתן שקית ירוקה של עלית לאיזו אוסטרית שהכריזה שהיא אוהבת הל, הם האמינו שהתגלה לעינהם השילוש הקדוש.
קפה (2). שיטה לרפד את האופניים באריזתם למטוס לצורך הגנה. הרבה שקיות של קפה סביב לאופנים – יופי של ריפוד. מה לא עשיתי בשביל להגן על אופנים של חברים.
קרבונרה. סוג רוטב לפסטה. בעיקרון – מטגנים קוביות פאנצ'טה (שפק) בגודל של כחצי ס"מ בשמן זית. מכינים פסטה ארוכה, ספגטי בד"כ, וכשמוכנה, מעבירים למחבת עם הפאנצ'טה, מוסיפים הרבה פלפל שחור. מכבים את האש ומוסיפים חלמון (או כמה, תלוי בכמות) ומערבבים היטב עד שנבלע, ופרמיג'אנו מגורד (וראה כאן ). מבחינתי – כמה שזה פשוט זו מנה המשמשת לי אמת מידה לאיכותה של מסעדה. ומה זה קשור לעיניננו? החל מהערב הראשון, כשהם טעמו ממני, הם כל ערב ביקשו שאזמין להם את "הפסטה עם המילה הזאת שאכלת אתמול".
קרפנטארי. ברחובות קוראים להם מצמן. חנות מצמנאית עם כל מה שרק רוצים בעיניני אופניים, כולל השכרה. אנשים טובים. (ע"ע פדאלים).
רוברט. זוכרים את אנדריאה (ע"ע)? רוברט הוא האנדריאה במסלולים קשים. ביום הראשון כל הגברברים הלכו איתו והשאירו אותנו עם הבנות (ע"ע), ובמשך היום היתה איזו שהיא זליגה חזרה של כמה מהם לקבוצה שלנו.
רוורטו (Rovereto). עיירה שקטה ושלווה על האוטוסטראדה בין מעבר הברנר לכיוון וורונה. משם יורדים לכיוון גארדה, שם קבענו להיפגש. העיירה התפרסמה בחודש יוני 2009 כאשר יצורים מהחלל החיצון בנו שם בין לילה תחנת רכבת מבלי שאיש מתושבי העיירה ידע על כך. כעבור כמה שעות התחנה נעלמה, והיתה כלא היתה.
שמחה, שכי. סתם הפריעו לדובי, וגם עסקו בעבודות ניקיון (של המדפים בקרפנטארי למשל).
שנה-הבאה. בשנה הבאה נשב על המרפסת של המלון, נשקיף על אגם גארדה ונספר לכם – כאן היינו בשנה שעברה, שם רכבנו עם אנדריאה, שם הבית מרקחת כאן יש קארבונרה טובה וכו' כו' ונאמר אמן!
תם-ולא-נשלם. (ע"ע שנה הבאה) אמן, אמן ואמן.